כיום מפוזרות יחידות דיור תומך רבות ברחבי הארץ אשר משמשות אנשים הסובלים מפיגור שכלי ברמות שונות וממוגבלויות שכליות אחרות. מערך הדיור התומך מופעל על ידי עמותות ציבוריות או עמותות פרטיות אותן בחר משרד הרווחה.
יחידות הדיור אינן דומות אחת לשנייה. כל אחת מיוחדת במינה והיא מקבלת את אופייה מרמת התפקוד של האנשים שחיים בה, מהגוף שמפעיל אותה, מרצונות הדיירים ומהוריהם של הדיירים.
כדי לשבץ בצורה נכונה את האנשים הסובלים מפיגור שכלי ביחידות הדיור המדוברות הוקמו ועדות השמה מיוחדות שמתאימות עבורם את מסגרות הדיור התומך המתאימות להם כאשר הן מתחשבות ברמת התפקוד השוטפת שלהם במהלך היומיום, האישיות של האנשים, גילם של האנשים והרצונות שלהם ושל המשפחות.
המסגרת של דיור תומך לסובלים מפיגור שכלי מעניקה לאנשים תמיכות מסוגים שונים באופן אישי לכל דייר מתוך מטרה לתת להם אפשרות לחיות באיכות חיים גבוהה ובמידה של עצמאיות, כמובן תלוי ברמת המוגבלות או הפיגור השכלי של כל דייר. יחידות דיור תומך משמשות את הדיירים כביתם הפרטי, והעובדים באותן יחידות מקפידים לשמור על הפרטיות והעצמאות של הדיירים, על בריאותם, ביטחונם ורווחתם בקהילה.
צורות הדיור התומך
ישנן אפשרויות רבות של דיור תומך לסובלים מפיגור שכלי שאותן ניתן לחלק לשתי צורות – דיור במעונות (פנימייה) ודיור בקהילה. להלן ההסבר על כל אחת מהצורות:
מסגרת של מעונות (פנימייה)
זוהי מסגרת גדולה שמאכלסת בתוכה כמה מאות של אנשים (סביב ה-300), שבה כולם מקבלים את כל השירותים שהם צריכים. הרבה מאוד מעונות כאלה נמצאים בתוך ערים או קיבוצים, שם הדיירים משתלבים בחיי אותה קהילה. חלק מהמעונות הינם ציבוריים וחלק מהמעונות הינם פרטיים.
ישנם מקומות שבהם המעונות הקימו יחידות דיור נפרדות מהמסגרות התחומות (הפנימיות) וכך הדיירים זוכים מצד אחד ליהנות מחיי קהילה רגילים ומצד שני הם יכולים לקבל תמיכה של המעונות בעת הצורך.
דיור בתוך הקהילה
אלו הם בתים פרטיים או דירות מגורים אשר נמצאים בתוך בניינים משותפים או בשכונות מגורים שבהם הדיירים, הסובלים מפיגור שכלי או מכל מוגבלות שכלית אחרת, מקבלים את כל שירותי הקהילה, בדיוק כמו כל אדם אחר.
משרד הרווחה נוטה להעדיף את היחידות הקטנות שמוטמעות בתוך הקהילה מכיוון שבצורת מגורים כזאת הדיירים יכולים להשתלב בקהילה כמעט כמו שכל אדם אחר יכול.
ליחידות של דיור תומך בקהילה ישנן כמה אפשרויות מגורים:
דירות בבנייני מגורים – בדירות כאלה מתגוררים עד שישה אנשים אשר סובלים מפיגור שכלי שרמת הפיגור מאפשרת להם לחיות חיים עצמאיים באופן יחסי. בכל דירה כזאת יש מדריך שתומך בהם ועוזר להם בניהול החיים אך בסך הכול הם די עצמאיים: יוצאים לעבודה, הולכים לחוגים ולפעילויות פנאי אחרות וקונים לעצמם מוצרים לבית.
בתים קבוצתיים – דומה מאוד לחיים בדירות רק שכאן מדובר בבתים גדולים יותר שיכולים להכיל עד 12 אנשים. אותם דיירים בצורת היחידות האלו של דיור תומך מקבלים תמיכה בניהול חיי היום יום וגם בניהול שעות הפנאי.
הוסטלים – אלה הם יחידות דיור גדולות מאוד שיכולות להכיל עד 24 דיירים בעלי רמות שונות של פיגור שכלי ושל מוגבלות שכלית מסוג אחר, כאשר התמיכות שניתנות על ידי מדריכים מותאמות לכל דייר על פי הרמה שלו.
מערכי דיור – סוג זה של דיור תומך כולל כמה יחידות דירות מכל סוג שהוא כאשר ישנה אפשרות להעביר דיירים מצורת דיור אחת לצורת דיור שנייה בהתאם לשינויים שחלים במצבם וזאת מבלי שהשינוי יהיה דרמטי מידי, מה שיכול למנוע משברים בעת המעבר.