"חוק הסעד לטיפול במפגר" (1969) במדינת ישראל מגדיר את האנשים הסובלים מפיגור שכלי בצורה הבאה: "מי שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כושרו השכלי, נפגמת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא זקוק לטיפול".
ההגדרה הזו של הפיגור השכלי כוללת חמישה מרכיבים עיקריים: מרכיב התפתחותי, מרכיב שכלי, מרכיב הסתגלותי, מרכיב של צורך בתמיכה ובטיפול וגם מרכיב של הבחנה בין פיגור שכלי (מוגבלות שכלית התפתחותית) לבין מחלות נפש שונות.
הגוף שמוסמך על ידי חוק הסעד לאבחן ולקבוע מיהו אדם הסובל מפיגור שכלי זהו האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית שבמשרד הרווחה. הגדרת אנשים כבעלי פיגור שכלי או כבעלי מוגבלות שכלית התפתחותית אחרת מאפשרת להם לקבל הכרה ממוסדות המדינה ומהחברה בכלל ומאפשרת הגנה כוללת עליהם ועל זכויותיהם החברתיות.
האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית שבמשרד הרווחה מקיים ועדת אבחון לאדם הסובל מפיגור שכלי ומעניק להם ולמשפחותיהם מענה וטיפול לכל צרכיהם, הוא מאפשר להם לקבל שירותים לשיקום במסגרת הקהילה, תעסוקה, פעילות פנאי, תכניות קידום אישי, טיפול באנשים שזקוקים לתמיכה, ייעוץ מיני חברתי ומתן פתרונות דיור.
התהליך הטיפולי – שלב אחרי שלב
בראש ובראשונה אנשים שמעוניינים לאבחן את בן משפחתם כבעל פיגור שכלי צריכים לפנות לעובד הסוציאלי במחלקה לשירותים חברתיים באגף הרווחה שבאזור מגוריהם. לאחר הפנייה מתחיל התהליך:
- העובד הסוציאלי שאליו פונים מכין שני דוחות- דו"ח סוציאלי ודו"ח תפקודי, כאשר לדוחות מצורפים מסמכים מתאימים שיכולים לתרום לאבחון ולקדם את התהליך. בין המסמכים צריכים להיות חוות דעת רפואיות, דוחות פסיכולוגיים ודוחות התפתחותיים.
- העובד הסוציאלי מעביר את כל המסמכים ואת הדוחות שכתב אל המפקח הראשי שיושב במשרד הרווחה.
- במידה והמפקח המחוזי מחליט שהאפשרות שאותו אדם הוא בעל פיגור שכלי בעינה עומדת, הוא פועל באחת מהדרכים הבאות: מפנה את אותו אדם באופן ישיר לוועדת האבחון במשרד הרווחה או מפנה אותו לוועדה רק אחרי שהוא מאובחן באחד ממרכזי האבחון הפזורים בארץ (מרבית האנשים עוברים את הוועדה הזאת לפני ועדת האבחון במשרד הרווחה).
ועדת האבחון
ועדת האבחון שמונתה על ידי שר הרווחה מורכבת מפסיכולוג, מפסיכיאטר, ממחנך ומפקיד סעד. הוועדה מתכנסת במסגרת מרכזי האבחון שבהם אובחנו האנשים לראשונה או בוועדות ניידות בתוך מסגרות המגורים של אותם אנשים מאובחנים או במסגרות הקהילתיות שלהם, במידה והאבחון הראשוני התבצע שם.
האנשים שמרכיבים את ועדת האבחון הם לא אלה שבדקו את האדם לראשונה במרכז האבחון והם גם לא שייכים למרכז.
מי מוזמן לדיון בוועדה?
- האדם המאובחן (שלגביו קיים חשד לפיגור שכלי).
- בני משפחתו הממונים עליו או האפוטרופוסים החוקיים שלו.
- העובד הסוציאלי שמטפל באדם.
- כל אדם שוועדת האבחון סבורה כי הוא יכול להוסיף מידע ולתרום לדיון.
החלטות הוועדה
אנשי המקצוע שמרכיבים את ועדת האבחון של משרד הרווחה מקבלים לידיהם את כל החומר הכתוב, הם מעיינים בו ולבסוף הם משוחחים עם כל אותם האנשים שהוזמנו. אם הוועדה רואה לנכון, היא יכולה לשלוח את האדם לבדיקות כושר שכלי ולבדיקות רפואיות נוספות על אלה שכבר עבר.
החלטת ועדת האבחון של משרד הרווחה
את ההחלטה אודות האדם המאובחן קובעים אך ורק בנוכחות של חברי הוועדה, כאשר יכולות להתקבל מספר החלטות (את ההחלטות נציג הוועדה מוסר בעל פה לבני המשפחה ולאחר מכן סיכום הוועדה נשלח בכתב בדואר) :
- האדם שאובחן הוא בעל מוגבלות שכלית התפתחותית (פיגור שכלי) ומהי הדרגה של התפקוד שלו.
- מהן הדרכים בהן ניתן לטפל באדם אם הוא אובחן כבעל פיגור שכלי.
- דרכי הטיפול באדם המאובחן נקבעות בהתאם לצרכים שלו בכל תחומי החיים: אפוטרופוסות, מגורים, בריאות, מסגרות תעסוקה, מוסדות חינוך ופעילויות פנאי.
ועדת ערר
במידה ובני המשפחה לא היו שבעי רצון החלטות ועדת האבחון של משרד הרווחה, הם רשאים להגיש ערעור בתוך 45 ימים מהיום שבו קיבלו את ההחלטה הכתובה בדואר. הערעור יכול להיות בנוגע לקביעה שהתקבלה ו/או בנוגע לדרך בה המקרה טופל בוועדה. בני המשפחה והאדם שאובחן מוזמנים לוועדת הערר כי שיוכלו להשמיע בפניה את דבריהם.
ועדת הערר מחויבת למסור את ההחלטה שהתקבלה בתוך 14 ימים מאז הסתיימו הדיונים במקרה והיא רשאית להחליט את אחד מהדברים הבאים:
- לקבל או לדחות את הערעור בנוגע לקביעה שאכן מדובר באדם בעל פיגור שכלי.
- לקבל או לדחות את הערעור בנוגע לקביעת הדרך שבה טופל המקרה.
- לקבל את הערעור ולהחזיר את הטיפול לוועדת האבחון.