ריפוי בעיסוק (OT) הוא מקצוע בריאות העוסק בקידום בריאות המטופלים ורווחתם, באמצעות עיסוק. השיטה רואה בעיסוק פעילות יומיומית המובילה לריפוי.
שיטת טיפול זו מונחה באמצעות גישה ממוקדת עם המטופל ועובדת כדי לאפשר לו לבצע את הפעילויות המשמעותיות בחייו. מרפא בעיסוק משיג מטרה זו באמצעות מתן אפשרות למטופלים לבצע פעולות המשפרות את יכולותיהם להשתתף בפעילויות ועיסוקים שונים או לשנות את סביבתם על מנת לתמוך בפעילות טובה יותר.
מרפא בעיסוק מבין את חשיבות הפעילות היומיומית של אדם. באמצעות ניתוח המרכיבים הפיסיים, הנפשיים והחברתיים של הפעילות, והתאמה בין הפעילות או הסביבה לצרכי המטופל, הוא מסייע לו ללמוד מיומנויות חדשות, המאפשרות לו לעסוק בפעילויות משמעותיות. לאחר ביצוע הערכה, המטפל מפתח תכנית טיפול הוליסטי עם המטופל, בשיתוף עם אנשי מקצוע אחרים ובני המשפחה.
שיטת ריפוי בעיסוק מטפלת במצבים בריאותיים ונפשיים שונים וכן מיועדת לטיפול בילדים או במבוגרים הסובלים מלקוי או עיכוב התפתחותי בתחומים הכוללים תחום קוגניטיבי, מוטורי, רגשי, תחושתי, או חברתי, בעיות קשב וריכוז, ובעיות תפקוד בתחומים שונים.
הבנת פיגור שכלי
פיגור שכלי זהו מצב אנושי מורכב שהוזכר לראשונה בספרות הרפואית לפני 2,500 שנים. בעבר נחשבו אנשים בעלי פיגור שכלי לנזקקים או מנודים, ועד היום זוכה הפרעה זו להגדרות שונות ורבות אשר חלקן קשורות למודל הרפואי של המחלה, תוך התמקדות בפתולוגיה של המטופל.
בנוסף, במשך מאות שנים לא ניתן היה להבחין, ברמה המקצועית וברמת הטיפול הדרוש, בין מחלת נפש לפיגור שכלי. עם השנים התחדדו ההגדרות הרפואיות וכך אף השתנה היחס למחלה כך שניתן היה להרכיב תכניות טיפול מתאימות כשהגישה הבסיסית היא שמדובר במושגים של רמת משכל בלבד.
היום קיימת הבנה בעולם הרפואה כי למרות שמדובר במצב אותו לא ניתן לרפא, קיימת אפשרות לשפר את התפקוד עם הרכבת תכנית טיפול מתאימה, המשפרת את ההיבטים הסביבתיים, ההסתגלותיים והחברתיים של המטופל, שהם ההפרעות המשמעותיות מהן הוא סובל.
התאמת ריפוי בעיסוק לפיגור שכלי
התאמת השיטה לריפוי מחלות מולדות שונות כגון אוטיזם, פיגור שכלי או שיתוק מוחין, מאפשרת למטופל לעבור תהליך שיקום המשפר את יכולת התפקוד שלו בתחומי חיים שונים תוך הגברת העצמאות ורכישת כישורים. באמצעות השיפור התפקודי, משתפר גם הדימוי העצמי של המטופל, והוא משתלב טוב יותר בסביבה. ריפוי בעיסוק אינו מרפא פיגור שכלי, אך משפר את יכולת התפקוד, למרות המחלה.
באמצעות גישה הנקראת 'ניתוח פעילות' למרכיבי ההפרעה הנפשית, מתבצע אבחון הקובע את הקושי הפרטני ממנו סובל המטופל, והטיפול מתמקד בשיפור מרכיבים אלו באמצעות אימונים, משחק, פעילויות ועבודה יצירתית, בהתאם לרמת העניין של המטופל.
הטיפול מתבצע בסביבתו הטבעית של המטופל, כולל במסגרת המשפחה, העבודה והחיים החברתיים. הדגש מוצב על ריפוי ההיבטים ההסתגלותיים מהם סובל המטופל ושיפורם ככל הניתן. זהו טיפול דינאמי המבוסס על הערכה מתמדת, בדיקת תוצאות אותן ניתן למדוד, ושיפור הטיפול בהתאם.