ישנן מגוון רחב של פעילות חוץ שיכולות להוות פעילות אתגרית וחווייתית לבעלי מוגבלות שכלית, וגם לבעלי קשיים נפשיים וחברתיים. שימוש בפעילויות אתגריות ככלי לטיפול מתחיל לתפוס תאוצה והמחקר של ד״ר דנה רוט, חלי פרץ ושירה ורדי בחן איך פעילויות מסוג זה יכולות להשפיע על מצבם של בעלי מוגבלות שכלית.
איך פעילות אתגרית משפיעה על בעלי מוגבלויות בדרגות שונות ואיך פעילויות אלו משפיעות על התנהגות הצוות המטפל בהם? המשיכו לקרוא וגלו עוד!
מהי מוגבלת שכלית? וכיצד היא באה לידי ביטוי?
מוגבלות שכלית התפתחותית היא הפרעה נוירולוגית הגורמת לכך שהאנשים ֿשסובלים ממנה הם פחות אינטלקטואלים מהאדם הממוצע וכמו כן יש להם בעיות בתקשורת, בלמידה ובביצוע פעילויות יומ-יומיות.
מוגבלות שכלית יכולה לקרות בגלל גורמים גנטיים, גורמים גנטיים שאינם ביולוגיים או בשל גורמים סביבתיים וסוציאליים.
ישנם מגוון סוגים של מוגבלות שכלית וגם רמות אבחון שונות, למשל:
- מוגבלות שכלית קלה – נקראית גם מוגבלות שכלית גבולית. במרבית תחומי החיים אנשים אלה עצמאיים והם צריכים סיוע רק במקרים מאוד מסוימים כמו מצב של משבר או שינויים בחיים.
- מוגבלות שכלית בינונית – אנשים עם מוגבלות זו צריכים תמיכה מוגבלת בכל תחומי היום יום. תמיכה זו ניתנת להם באופן קבוע ולמשך זמן קצר על מנת לעזור להם ללמוד את היכולות שלהם ולהתאמן בליישם אותן.
- מוגבלות שכלית קשה – אנשים אלה צריכים תמיכה קבועה, רציפה וללא הגבלת זמן. הם זקוקים לכך בכל תחומי החיים בכדי שהם יוכלו לתפקד. אנשים מסוג זה שאינם מקבלים סיוע לא יוכלו למלא לבד את הצרכים הבסיסיים שלהם.
- מוגבלות שכלית עמוקה – אלו אנשים אשר זקוקים לתמיכה באופן מיידי, בכל תחומי החיים ובכל פעילויות היום יום.
פעילות אתגרית כאמצעי תרפויטי
טיפול באמצעות פעילות אתגרית או פעילות שטח הם שיטות טיפול אשר מביאות את המטופלים החוצה, אל הטבע, בדרך כלל בקבוצות, כדי לבצע תהליך של למידה ורפלקציה (עיבוד).
הרעיון מאחורי שיטה זו היא להוציא את המשתתפים החוצה אל הטבע ולאתגר אותם עם סיטואציות פיזיות ונפשיות שהם לא יכולים להיות חשופים אליהם בטיפול סטנדרטי. לטיפול מסוג זה יש השפעות קוגנטיביות, נפשיות ופיזית חיוביות.
מהלך הניסוי
בשביל לבחון את השפעתה של פעילות אתגרית על אנשים הסובלים ממוגבלות שכלית, בחרו שלושים ילדים עם פיגור שכלי, אשר אובחנו כבינוני עד קשה, להשתתף בניסוי. קבוצת הילדים הזו השתתפה בפעילות אתגרית של עמותת ״אתגרים״ במשך חמש עשרה מפגשים שבועיים.
המשתתפים לקחו חלק במסלולים אתגריים ובמתקנים כמו מבוך לייזר, מעלית נדנדה, גשר חבלים וקרונית משיכה.
לאורך כל המפגשים וזמן הפעילות המדריכים עקבו אחר המדדים של המשתתפים וגם אחר תגובות הצוות לפני התחלת הפעילות ואחרי התחלת הפעילות.
לאחר בחינת כל הממצאים, ניתן לראות באופן ברור שהמשתתפים השתפרו בכל המדדים עליהם הם נבחנו. ובכך נראה שפעילות אתגרית ופעילות חוץ הן פעילויות אשר יכולות לסייע לבעלי מוגבלות שכלית.
אצל הצוות המטפל לעומת זאת, לא נרשם שום שינוי בגישתם כלפי הילדים. הסיבה לכך שבדקו את גישת הצוות מלכתחילה היא שמחקרים מראים שלאנשים שמטפלים באנשים עם מוגבלות שכלית ישנן ציפיות מאוד נמוכות מהמטופלים וכן באמון מאוד מועט ביכולות שלהם.
לסיכום
פעילות אתגרית עם בעלי מוגבלות שכלית נשמעת כפעילות לא קונבנציונלית, וכנראה שהיא כזאת. אך את השינויים ואפקטים החיוביים שיש לפעילות אתגרית על בעלי מוגבלויות אי אפשר להכחיש. נראה שבשנים האחרונים היא הופכת לשיטת טיפול יותר ויותר פופולארית ואולי בעוד כמה שנים שיטה זו אפילו תחשב לשיטת טיפול קונבנציונלית.
מקורות ולקריאה נוספת:
http://kshalem.xpmltd.info/uploads/pdf/article_7442_1388393814.pdf
https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S014019711600049X
אולי יעניין אותך גם: