חוק הסעד העוסק באנשים המאובחנים כמפגרים, הגדרתם ואופן הטיפול בהם, נחקק בשנת 1969 (תשכ"ט). מאז עבר החוק בכנסת ואושר חלו בו שינויים רבים ומהותיים הקשורים לאופן בו תופשת החברה את האדם המפגר כיום וכן בשל ההתפתחות באפשרויות הטיפול, כגון שילוב האוכלוסייה הזו בחיים בקהילה וכדומה. בסקירה הזאת נדבר על סעיפים מרכזיים בחוק, נראה כיצד מגדיר החוק את האדם הסובל מפיגור, מהי בדיוק וועדת אבחון, הסדר משמורת ועוד.
הגדרת האדם הלוקה בפיגור
על פי חוק הסעד (טיפול במפגרים) ההגדרה של אדם הלוקה בפיגור היא: "אדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כשרו השכלי מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לטיפול". החוק רואה לנכון להוסיף באופן מפורש שקיים הבדל משמעותי בין מי שמוגדר כ"מפגר" לבין מי שהינו לוקה בנפשו.
ועדות אבחון
חוק פיגור שכלי מספק פרטים חשובים אודות ועדת אבחון – גוף חשוב שלוקח חלק באבחון מצבו של אדם הלוקה בפיגור. על פי החוק האמור, הרכב הוועדה אמור לשקף באופן חד משמעי את היותה גוף מקצועי, שפועל על פי קריטריונים מקצועיים מקובלים.
ועדת אבחון חייבת לכלול 5 אנשי מקצוע ובהם:
- עובד סוציאלי.
- פסיכולוג מוסמך.
- איש חינוך.
- רופא פסיכיאטר.
- רופא נוסף, שיכול להיות רופא ילדים או בעל התמחות מתאימה אחרת.
הוועדה האמורה דנה בכל מקרה הבא בפניה, כאשר במקרים רבים מדובר באדם שפרטיו הועברו על ידי עובד סוציאלי. גוף מקצועי זה יכול להזמין את האדם או הילד הלוקה בפיגור עצמו וכן את האפוטרופסים שלו וכן כל מי שעשוי להוסיף פרטים רלוונטיים. לעיתים, על מנת לקבוע עמדה תחליט הוועדה על עריכת בדיקות רפואיות או פסיכולוגיות.
על פי החוק, תהא מה שתהא החלטת הוועדה בנוגע לאדם הנוגע בפיגור, ישנה יכולת ערעור על הדברים. ההחלטות תינתנה בכתב. עוד מוסיף החוק שעל הוועדה לבחון את מצבו של האדם המפגר בכל שלוש שנים או פחות מכך.
לוועדה חלק חשוב בקביעת דרכי הטיפול הטובות ביותר בכל מקרה ומקרה. השיקולים שנלקחים בחשבון הם מצבו של האדם, כושר התפקוד שלו, רמת המסוגלות שלו לנהל חיים תקינים והסיכון שהוא עשוי להוות לעצמו ולסובבים אותו. לוועדות אלו יש סמכות להחליט על סידורי לינה ושהייה מחוץ לבית עם עדיפות לשהייה במסגרת דיור תומך.
עלויות הטיפול
לאור החשיבות של מציאת סידור לינה מתאים וטיפול מתאים עבור האדם הלוקה בפיגור, מציין החוק שעל המדינה לקיים או לפקח על קיומם של מוסדות מתאימים לשיכון חוסים פיגור. עוד מוסיף החוק שבמימון העלויות הכרוכות בלינה ובטיפול יישאו גם גורמים ממלכתיים. מלבד השתתפות עצמית, גם רשויות מקומיות ייטלו חלק במימון העלויות.
בשל החשיבות של קבלת טיפול וסידור מתאים, קובע החוק שבמידה ולא התייצב אדם הלוקה בפיגור בפני הוועדה או שלא נעשו צעדים לטיפול ולשיכון על פי החלטות הוועדה ניתן לנקוט אמצעי אכיפה שונים. כמו כן, במקרים אלה עשוי עובד סוציאלי לקיים מעקב לצורך מימוש ההחלטות והפעולות הנחוצות.
שמירת סודיות ומניעת פגיעה
ראוי לומר שהחוק מציין במפורש את החובה של העובדים הסוציאליים לנקוט בחסיון רפואי בכל מידע המגיע לידיהם ובכל עניין הקשור באדם הלוקה בפיגור שכלי. בנוסף, החוק מדבר על החשיבות של מניעת פגיעה של אחר בחוסה המפגר או על פגיעה עצמית. לצורך כך, במידה וישנה הערכה שנשקפת סכנה לציבור בשל מצבו של החולה, לרבות צורך באשפוז ובטיפול רפואי או אחר, ניתן לנקוט צעדים לצורך כך.
סעיפים נוספים
בנוסף לכל האמור לעיל, החוק מפרט גם לגבי לוקים בפיגור שנמצאים במשמורת.החוק מונה את הסמכויות והאמצעים שינקטו כנגד מי שאינו נוהג על פי החוק. למשל: הפרעה לעובד סוציאלי, הסתרת מידע, התחמקות מוועדת אבחון. על דרכי הטיפול בנאשמים, מעצרם ועוד.