כשרות משפטית משמעה היות אדם כשר לבצע פעולות משפטיות, לעמוד לדין או לשאת באחריות פלילית. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, קובע כי כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו, אולם מציב מספר חריגים לכלל זה (למשל, בנוגע לפעולות משפטיות של קטינים, בעלי ליקוי שכלי ו/או חולים במחלת נפש).
מהו פיגור שכלי?
פיגור שכלי (אשר מטעמי תקינות פוליטית נוהגים אנשי המקצוע לכנותו כיום "לקות שכלית" או "מוגבלות שכלית התפתחותית"), הינו הפרעה נוירו-התפתחותית שמאפייניה תפקוד אינטלקטואלי נמוך ואיחור משמעותי או קושי משמעותי ברכישת מיומנויות למידה, תקשורת ומיומנויות נוספות הדרושות לפעולות היומיום.
כשרותם המשפטית של בעלי פיגור שכלי
סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, קובע כי במקרה שבו אדם אינו מסוגל לדאוג לענייניו מחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו, רשאי בית המשפט, לבקשת בן-זוגו או קרובו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, ולאחר ששמע את האדם או נציגו, להכריזו פסול-דין.
כאשר אדם הוכרז פסול דין חלות על פעולותיו מגבלות מסוימות. כך, בין היתר, קובע החוק כי פעולה משפטית של פסול דין טעונה הסכמת נציגו וכי אם נעשתה ללא הסכמת הנציג ניתן לבטלה.
כשירות משפטית דיונית ופלילית
לצורך בחינת כשרותו המשפטית של אדם הלוקה בפיגור שכלי, יש להבחין בין כשרות משפטית במישור הדיוני ובין כשרות משפטית במישור הפלילי. כשרות במישור הדיוני משמעה כשירותו של אדם לעמוד לדין. כשירות במישור הפלילי משמעה אחריותו הפלילית של אדם למעשיו שנעשו בהיותו לוקה בנפשו או בשכלו בעת ביצוע עבירה.
בחינת כשירותו הדיונית של אדם הלוקה בפיגור שכלי
בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"פ 7924/07 פלוני נ' מדינת ישראל, נקבע כי ראוי לעשות שימוש באותם המבחנים הנוהגים בעניין בחינת כשירותם הדיונית של נאשמים הלוקים בנפשם אף ביחס לנאשמים הלוקים בשכלם.
על מנת לבחון האם נאשם הלוקה בשכלו ועונה על הגדרת "מפגר" הקבועה בסעיף 1 לחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969, קבע בית המשפט כי יש לבחון בין היתר האם הנאשם מסוגל לתקשר עם עורך דינו באופן בסיסי, למסור לו את גרסתו ולייפות את כוחו לפעול בשמו;
האם הנאשם מבין את ההליך המשפטי באופן בסיסי, כלומר – מודע להימצאותו באולם בית המשפט, מזהה את בעלי התפקידים השונים, מבין את תפקידם ומבין את האישומים כנגדו; האם הנאשם מבין את העדויות באופן בסיסי, ומסוגל לזהות האם הן משרתות את טובתו או פועלות נגדו.
בחינת כשירותו הפלילית של אדם הלוקה בפיגור שכלי
בית המשפט העליון קבע כי שאלת אחריותו של נאשם הלוקה בשכלו או בנפשו בעת ביצוע העבירה הינה נפרדת משאלת כשירותו לעמוד לדין. ייתכן כי נאשם כזה יהא אחראי בפלילים ולמרות זאת לא יהיה מסוגל לעמוד לדין, או ההיפך. אחריותו הפלילית של נאשם בעל פיגור שכלי להתנהגותו תלויה ברמת הפיגור, ואין די בעצם קיומו של הפיגור השכלי כדי לפטור נאשם מאחריות פלילית.
יש להוכיח כי התקיימו יסודותיה של הגנת אי השפיות הקבועה בסעיף 34ח לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, לפיה לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשיית המעשה. בנוסף, יש להוכיח את הקשר הסיבתי בין הליקוי השכלי לחוסר ההבנה.