אוטיזם הוא מונח שמעורר היום רגשות עזים – דאגה, חשש, אהבה, סקרנות. החברה המודרנית מתייחסת אליו כהפרעה, כקושי שיש לפתור, כמשהו שדורש אבחון, טיפול והתאמה. אבל אולי כל הפרדיגמה שלנו בנוגע לאוטיזם שגויה מהיסוד?
ד"ר מיכאל ינקו מסביר למה אולי הגיע הזמן להפסיק לראות בילדים אוטיסטים כ"סובלים מהפרעה" ולהתחיל לראות בהם כבעלי צורת חשיבה ייחודית שדורשת שינוי בגישה שלנו, ולא בהם.
האם זו באמת מגפה?
השיח סביב אוטיזם השתנה בעשורים האחרונים, ואיתו גם הסטטיסטיקות. בעוד שבעבר אוטיזם היה נחשב נדיר ביותר, היום הוא מאובחן אצל אחוזים הולכים וגדלים מהאוכלוסייה. קל מאוד לשייך זאת לשיפור ביכולת האבחון, אבל אפשר גם להסתכל על זה אחרת: אולי הדרך שבה החברה המודרנית מגדירה "נורמליות" היא זו שמגבירה את הצורך לקטלג התנהגויות שונות כהפרעות?
כמעט כל ילד שלא משתלב במודל שמקדש תקשורת מילולית, כישורי חברה ותפקוד תקין במערכת החינוכית – מקבל תווית קלינית. האם זו באמת הדרך הנכונה לראות את זה?
החברה כבעיה, לא הילד
לילדים אוטיסטים יש יכולות מדהימות – תפיסה חושית חדה, יכולת התמקדות יוצאת דופן, חשיבה שונה מהזרם המרכזי. ובכל זאת, רוב השיח עליהם עוסק במה שחסר להם – הם לא מתקשרים כמו ילדים אחרים, הם מתקשים להבין רמזים חברתיים, הם לא מביעים רגשות באופן קונבנציונלי.
אבל אולי במקום לראות בכך קושי שלהם, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה החברה לא בנויה להכיל מגוון רחב יותר של צורות התנהגות? מערכות החינוך מתעקשות להכניס ילדים לתבנית אחידה, מקומות עבודה דורשים כישורים חברתיים מובנים מאוד, וכל מי שחורג מהנורמה נתפס כבעייתי.
מה אם במקום לנסות "לתקן" ילדים אוטיסטים, נתאים את החברה כך שתוכל לקבל אנשים שחושבים ופועלים אחרת?
למה אנחנו כל כך מתעקשים על "ריפוי"?
השימוש הנפוץ במונח "ריפוי" או "טיפול" בהקשר של אוטיזם הוא בעייתי כשלעצמו. הרעיון שאוטיזם הוא משהו שצריך לתקן מניח מראש שהוא סוג של מחלה או פגם. אבל האם זו באמת הדרך הנכונה להסתכל על זה?
אף אחד לא מדבר על "ריפוי" של אנשים מחוננים בגלל שהם חושבים מהר מדי או "טיפול" באנשים מופנמים כדי להפוך אותם לחברותיים יותר. אז למה אנחנו מרגישים צורך לתקן ילדים אוטיסטים במקום לתת להם את הכלים והסביבה שיאפשרו להם לחיות כפי שהם?
הגישה החדשנית של ד"ר מיכאל ינקו לטיפול באוטיזם
ד"ר מיכאל ינקו אינו משתמש בתרופות קסם. הוא מטפל בילדים אוטיסטיים בגישת טיפולים התנהגותיים, ומנחה הורים ומחנכים להימנע משיטות להטמעת התנהגויות שמוגדרות כנורמטיביות, אבל לא תמיד תורמות להתפתחות ילדים אוטיסטיים, ולכן הוא דוגל בשינוי הגישה.
הוא מלמד את הילד להתחבר לעולם שלו לצד החיבור שלו לסביבתו, ומנחה הורים ומחנכים ליצירת סביבה שמאפשרת תקשורת בדרכים שתורמות להתפתחות הילד.